אליאס שבה נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעת לשומת הוצאות בגין ניהול התביעה נגדה, אשר נדחתה בפסק דין מיום 12.11.09.

2.התובע התנגד לבקשה משום שלא נתמכה בתצהיר ולא צורפו קבלות להוצאות הנטענות. עוד נטען כי אין מדובר בהוצאות משפט וחלק גדול מההוצאות שולמו עוד לפני שהוגש כתב התביעה לבית המשפט. בנוסף טען התובע כי הסכום שנפסק על ידי בית המשפט בפסק הדין כולל בחובו שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

3.בתשובה לתגובה, טענה הנתבעת כי נוסח פסק הדין קובע כי ההוצאות הינן בנוסף לשכר טרחת עורך הדין ולכן יש לשום את ההוצאות. עוד טונה הנתבעת טענות התובע סתמיות.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, הוריתי לנתבעת להגיש תצהיר וקבלות בגין ההוצאות ולהעביר לתגובת התובע.

5.בתגובתו, טען התובע כי יש לדחות הבקשה משום שלא צורפו כל הקבלות הרלבנטיות וחלק גדול מההוצאות עוד שולמו לפני שהוגש כתב התביעה. בנוסף ביקש לחקור את המצהירה מטעם הנתבעת לאור כלליות התצהיר.

דיון :

6.בפסק הדין קבע בית המשפט כדלקמן:

"התובע ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ".

כאמור, עמדת התובע היא כי מדובר בסכום הכולל את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

איני מקבלת את עמדת התובע, שכן סבורני כי בעצם העובדה שבית המשפט הטעים וקבע שהתובע ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כבר בכך הביע עמדתו כי החיובים נפרדים.

הניסוח בפסק הדין בעניינו הולם את כללי הניסוח שקבע בית המשפט בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1)391, וזאת על מנת למנוע את התקלות המתעוררות בעקבות ניסוח כוללני של פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד. בין השאר קבע בית המשפט כי יש להבדיל באופן ברור בין חיוב בהוצאות משפט לבין שכר טרחת עורך דין וכי יש להימנע מפסיקת סכום קצוב אחד הכולל הן הוצאות משפט והן שכר טרחה. באותו עניין ראה בית המשפט בהוספת מע"מ להוצאות כסימן לכך שהכוונה הינה לפסוק שכ"ט עו"ד וזאת משום שלפסיקת הוצאות משפט לא מתווסף מע"מ.

התייחסות זו יפה גם בענייננו. בית המשפט פסק סכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובכך למעשה נתן סימן מובהק כי הסכום הפסוק משקף את שכר הטרחה בלבד ואליו מצטרפות הוצאות המשפט, אותן יש לשום כעת.

7.טענה נוספת היא התצהיר כללי ואינו מסביר את העובדות הנטענות בבקשה ולכן ביקש לחקור את המצהירה מטעם הנתבעת.

8.לא מצאתי לנכון לזמן את המצהירה לחקירה וזאת מהטעמים שיובהרו להלן:

חלק מההוצאות המבוקשות, אליהן אתייחס בהמשך החלטתי, עולות בגדר הוראת תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 המפרטת רשימת הוצאות אשר ניתן לקבוע לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין, כך שלגביהן אין צורך בחקירה.

את החלק האחר של ההוצאות המבוקשות, שאינו נכלל ברשימת תקנה 513(1), ניתן לשום בהתאם להוראת תקנה 513(2) לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם.

כידוע, בהתאם לתקנה 241 לתקנות הנ"ל, בקשה בכתב יש לתמוך בתצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה ובית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות ואם ראה צורך בכך להזמין את המצהירים להיחקר על תצהיריהם.

במקרה שבפניי, בראשית הוגשה הבקשה ללא תצהיר וללא קבלות לתמיכת ההוצאות שפורטו בה. התגובה לבקשה זו הוגשה אף היא ללא תצהיר.

על מנת שלא לחסום דרכה של הנתבעת ובכדי שלא תצא בחיסרון כיס, הוריתי לנתבעת לתמוך בקשתה בתצהיר ובקבלות.